Le texte Le vocabulaire Les révisions
Yoma
Daf 3a
פָּזֵ''ר קֶשֶׁ''ב.
Traduction
Peh, zayin, reish, kuf, shin, beit, an acronym for: Lottery [payis], as a new lottery is performed on that day to determine which priests will sacrifice the offerings that day, and the order established on Sukkot does not continue; the blessing of time [zeman]: Who has given us life, sustained us, and brought us to this time, is recited just as it is recited at the start of each Festival; Festival [regel], as it is considered a Festival in and of itself and there is no mitzva to reside in the sukka (see Tosafot); offering [korban], as the number of offerings sacrificed on the Eighth Day is not a continuation of the number offered on Sukkot but is part of a new calculation; song [shira], as the Psalms recited by the Levites as the offerings were sacrificed on the Eighth Day are not a continuation of those recited on Sukkot; blessing [berakha], as the addition to the third blessing of Grace after Meals and in the Amida prayer (see Tosafot) is phrased differently than the addition recited on Sukkot.
Rachi non traduit
לענין פז''ר קש''ב. פייס לעצמו שאין פייס בפרי החג אצל המשמרות שכל המשמרות שונות ומשלשות בהן לפי חשבון סדרן כמו ששנינו במסכת סוכה (דף נה:) אבל פר של שמיני בתחילה מפיסין עליו:
זמן לעצמו. לברך שהחיינו:
רגל לעצמו. שאין שם חג הסוכות עליו:
קרבן לעצמו. שאין קרבנו שוה לכל שאר ימות החג שכולם פרים מרובים ואילים שנים וי''ד כבשים וכאן פר אחד איל אחד ושבעה כבשים:
שיר לעצמו שאין שירו שוה לכל שאר שירות ימי החג כל שיר ימי החג מדבר מעין גזל מתנות עניים ואותן של חול המועד מפורש (שם.) במס' סוכה הומ''בהי ושל שמיני עצרת אינו מעין אסיף ולא פירשו לנו איזהו שירו:
ברכה לעצמו ברכה שהיו מברכין לתפלת חיי המלך כדמפורש בתוספ' [פ''ד] דסוכה על שם ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך (מלכים א ח':ס''ו):
Tossefoth non traduit
פז''ר קש''ב. פירש''י רגל לעצמו שאין יושבין בסוכה קרבן לעצמו שאינו בסדר פרי החג ברכה בפני עצמו דאמרינן ביום שמיני חג העצרת הזה ובתוספתא משמע שמברכין את המלך שנאמר ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך והשתא לא הוי האי ברכה כי ההיא דתניא בפרק לולב וערבה (סוכה דף מז.) כשם שז' ימי החג טעונין קרבן שיר ברכה ולינה כך שמיני טעון קשב''ל ומסקינן מאי ברכה ברכת המזון ותפלה ואין לחוש בכך דממה נפשך למאי דבעי למפרש התם ברכה היינו זמן ע''כ לא הוי כי האי דהכא דהא ברכה דהכא לא הוי זמן דזמן חשיב ליה הכא באנפי נפשיה ור''ת מפרש ברכה בפני עצמו ברכת המזון ותפלה כי ההוא דהתם ורגל בפני עצמו מפרש לענין לינה שטעון לינה ליל מוצאי יו''ט האחרון וכל ז' ימי החג טעונין לינה דגמרינן מפסח דכתיב ביה [דברים טז] ופנית בבקר והלכת לאהליך אי אפשר לומר והלכת לאהליך אלא בחוה''מ דביו''ט חייב בראיית פנים בעזרה ולא תיקשי לינה כל ז' מי איכא דיש לומר דמי שלא הביא חגיגתו ביום ראשון והביא באחד משאר הימים צריך ללון בלילה שלאחריו וא''ת תיפוק ליה דטעון לינה משום שלמי שמחה דהוו כל ח' דתנן (שם דף מב:) ההלל והשמחה ח' ואפי' בשאר ימות השנה אם מביא קרבן טעון לינה כדתניא בספרי ופנית בבקר וגו' מלמד שכל הזבחים טעונות לינה פי' זבחים דומיא דפסח מנין לרבות עופות מנחות ועצים ת''ל ופנית כל פינות שאתה פונה לא יהו אלא מבקר ואילך וי''ל דמשכחת לה דלא מייתי קרבן בו ביום כגון ששלח שלמיו אתמול דנאכלין לשני ימים ולילה אחד ועוד דבפ''ק דחגיגה (דף ח.) תניא ושמחת בחגך לרבות כל מיני שמחות לשמחה ואמרינן בפסחים פרק אלו דברים (פסחים דף עא.) דאפילו בכסות נקיה ויין ישן ובע''א לא משכחת שמחה שמונה כשחל יום ראשון להיות בשבת דבשלמים דאתמול לא משכחת לה דבעינן זביחה בשעת שמחה וליכא אלא כדפירש בכסות נקיה ויין ישן והכי אמר בירושלמי פרק קמא דברכות וטעונה לינה במה דברים אמורים כשאין עמה קרבן אבל יש עמה קרבן בלא כך טעון לינה מחמת הקרבן ובפרק דם חטאת (זבחים צז.) משמע קצת דטעונה לינה כל שבעת ימי הפסח שכולן חשובין כלילה אחד גבי הא דתנן ר' טרפון אומר אם בשל בו מתחלת הרגל יבשל בו בכל הרגל ואמר בגמ' (שם) מ''ט א''ר יצחק ופנית בבקר וגו' הכתוב עשאן כולן בקר אחד ואע''ג דלא קיימא מסקנא הכי דפריך וכי אין נותר ברגל מ''מ לענין לינה מסתבר דעשאן בקר אחד כפשטיה דקרא שאחר הרגל ישוב לביתו וניחא השתא דשמיני עצרת וביכורים דטעונין לינה מתרבו מדכתב ופנית כל פינות שאתה פונה כדדריש בסיפרי וז' ימי החג דמצריך להו היקשא בפ''ק דר''ה (דף ד:) מקיש חג הסוכות לחג המצות מה חג המצות טעון לינה אף חג הסוכות טעון לינה דאי משום דכתיב ופנית ה''א לילה אחד להכי אצטריך היקשא לכל ז' כחג המצות שכל הרגל חשיב בקר אחד וניחא נמי הא דקאמר בפ' לולב וערבה (סוכה דף מז.) שכשם שז' ימי החג טעון קרבן לינה מיהו קשה דא''כ מאי קאמר שמיני רגל בפני עצמו לענין לינה אמאי קרי ליה רגל בפני עצמו כיון דכל ז' ימים שלפניו טעונין לינה בלי הפסקה ועוד מדקא מרבה בסיפרי אפי' עופות ומנחות כמו לינה דרגלים א''כ משמע דרגלים נמי יום א' ותו לא וההיא דפ' דם חטאת לא קשה דמעיקרא ודאי ס''ד דלר' טרפון הכי הוא דטעון לינה כל ז' דהכתוב עשאו בקר אחד ובמסקנא לא קיימא הכי אלא כדפרישית ור''ת יסד במעריב שלו שמיני קודש ללינה ושלשים ידחם כאשר אבלים ינחם ומיהו אינו דוחה שלשים דאבילות לגמרי אלא עולה לחשבון ז' ימים כדאמר בפרק בתרא דמועד קטן (דף כד:) יום אחד לפני החג וחג ושמיני שלו הרי כאן כ''א:
שיר בפני עצמו. במס' סופרים (פ' יט הל' ב') יש שהיו אומרים למנצח על השמינית בבית הכנסת ושמא גם הלוים היו אומרים אותו בבית המקדש:
אֲבָל לְעִנְיַן תַּשְׁלוּמִין, תַּשְׁלוּמִין דְּרִאשׁוֹן הוּא, דְּהָא תְּנַן: מִי שֶׁלֹּא חָג בְּיוֹם טוֹב הָרִאשׁוֹן שֶׁל חַג — חוֹגֵג וְהוֹלֵךְ כָּל הָרֶגֶל כּוּלּוֹ, וְיוֹם טוֹב הָאַחֲרוֹן שֶׁל חַג.
Traduction
However, despite all these differences, with regard to compensation for failure to sacrifice the Festival offerings at the earliest opportunity, everyone agrees that it is a day of compensation for obligations not met during the first Festival, as didn’t we learn in the mishna: One who did not celebrate on the first Festival day of Sukkot by sacrificing the Festival offering may celebrate and sacrifice the Festival offering throughout the whole Festival in its entirety, including the last Festival day of the festival of Sukkot. Apparently, the Eighth Day of Assembly is considered the last Festival day of Sukkot and is appended to it with regard to its obligations.
Rachi non traduit
תשלומין דראשון הוא. אלמא טפל דידיה הוא:
וְאֵימָא עֲצֶרֶת, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אַבָּא: דָּנִין פַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד מִפַּר אֶחָד וְאַיִל אֶחָד, לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת דִּשְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ.
Traduction
The Gemara challenges further: And say that the priest should be sequestered before the festival of Shavuot, which is a Festival preceded by weekdays, as there too it is a matter of sequestering of seven days for one day. Rabbi Abba said: There is a distinction between the inauguration and Shavuot, as one derives an instance where the obligatory offering is one bull and one ram, Yom Kippur, from an instance where the obligatory offering is one bull and one ram, the inauguration, to the exclusion of Shavuot, when they are two rams that are offered.
Rachi non traduit
דנין פר אחד ואיל אחד. עבודת מוסף יום הכפורים פר אחד ואיל אחד ועבודת שמיני למלואים פר אחד ואיל אחד דכתיב (ויקרא ט':ב') קח לך עגל בן בקר לחטאת וגו':
הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר יוֹם הַכִּפּוּרִים אַיִל אֶחָד הוּא, אֶלָּא לְמַאן דְּאָמַר שְׁנֵי אֵילִים נִינְהוּ, מַאי אִיכָּא לְמֵימַר! דְּתַנְיָא, רַבִּי אוֹמֵר: אַיִל אֶחָד, הוּא הָאָמוּר כָּאן, הוּא הָאָמוּר בְּחוּמַּשׁ הַפְּקוּדִים. רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר: שְׁנֵי אֵילִים הֵם, אֶחָד הָאָמוּר כָּאן, וְאֶחָד הָאָמוּר בְּחוּמַּשׁ הַפְּקוּדִים!
Traduction
The Gemara challenges: This works out well according to the one who said that the obligatory offering on Yom Kippur is one ram; however, according to the one who said that they are two rams that are sacrificed on Yom Kippur, what is there to say? According to that opinion, Yom Kippur is not comparable to the inauguration. As it was taught in a baraita: Rabbi Yehuda HaNasi says: One ram is the one that is mentioned here; as it is written: ''With this Aaron will come into the Sanctuary, with a young bull for a sin-offering and a ram for a burnt-offering'' (Leviticus 16:3), and it is the same one that is mentioned in the book of Numbers: ''And on the tenth day of the seventh month you will have a sacred gathering when you will afflict your souls; you will not do any labor, and you will offer a burnt-offering to the Lord for a sweet aroma: One young bull, one ram…'' (Numbers 29:7–8). Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, says: They are two rams offered on Yom Kippur, one mentioned here in the book of Leviticus and one mentioned in the book of Numbers.
Rachi non traduit
איל אחד הוא. שהיה קרבן ציבור ביוה''כ הוא האמור כאן באחרי מות ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעולה הוא האמור בפינחס למוספין:
Tossefoth non traduit
אלא למ''ד שני אילים. לא בעי לשנויי דנין שני שעירים קריבין לציבור כגון יוה''כ דאיכא שעיר הפנימי ושעיר החיצון ממלואים שקרבו בו שני שעירים לציבור שעיר מלואים ושעיר ראש חדש לאפוקי עצרת דשעיר אחד דהא עצרת נמי קריבין בו ב' שעירים דשעיר האמור בת''כ אין זה שעיר האמור בחומש הפקודים כדאמר בפ''ק דזבחים (דף ו:) שעירי עצרת למה הן באין וכו' וכן משמע בפ' התכלת (מנחות דף מה:):
אלא למ''ד שני אילים. תימה לי אפילו לדידיה נמי לישני דנין פר אחד מפר אחד לאפוקי עצרת דג' פרים נינהו חד לחובת היום בפרשת אמור ושנים למוספים בפרשת פינחס וי''ל כיון דחובת היום דעצרת אינו אלא פר אחד שפיר היינו דנין עצרת דפר אחד לחובת היום ממלואים דפר א' לחובת היום ואי משום דבעצרת קרבו שני פרים למוסף הא במלואים נמי קרבו שני פרים למוסף שהרי בו ביום קרב מוסף דר''ח דשמיני למלואים אחד בניסן הוה:
הוא האמור בחומש הפקודים. הא דלא פליגי בדעצרת כדפליגי ביום הכפורים בפרק התכלת (שם) מפרש טעמא דבעצרת על כרחך האמור בתורת כהנים אינו האמור בחומש הפקודים וטעמא דרבי דהכא מפרש לקמן בפרק בא לו (יומא דף ע:):
אֲפִילּוּ תֵּימָא רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן: הָתָם חַד לְחוֹבַת הַיּוֹם, וְחַד לְמוּסָפִין. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת, דְּתַרְוַיְיהוּ חוֹבַת הַיּוֹם נִינְהוּ.
Traduction
The Gemara rejects this solution: Even if you say that it is in accordance with the opinion of Rabbi Eliezer, son of Rabbi Shimon, and two rams are brought on Yom Kippur, a distinction remains between Yom Kippur and Shavuot. There, with regard to Yom Kippur, one ram, mentioned in the book of Leviticus, is for the obligation of the day, the atonement of Yom Kippur; and one ram, mentioned in the book of Numbers, is for the additional offerings. This is to the exclusion of the halakha with regard to Shavuot, where both rams are obligations of the day. Therefore, there is no basis for deriving the halakha with regard to Shavuot from the inauguration.
Rachi non traduit
התם חד לחובת היום. ההוא דאחרי מות חובת היום ואינו קרוי מוסף ולא כתיב התם מלבד עולת הבקר כדכתיב בכל המוספין מלבד עולת הבקר דמשמע זה מוסיף על דבר יום ביומו:
לאפוקי עצרת דתרווייהו חובת היום נינהו. לחובת שתי הלחם כתיב (שם כג) והקרבתם על הלחם וגו' ואילים שנים ובחובת היום דמלואים איל אחד הוא דהוה:
וְאֵימָא רֹאשׁ הַשָּׁנָה, דִּפְרִישַׁת שִׁבְעָה לְיוֹם אֶחָד הוּא! אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: דָּנִין פָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ מִפָּר וָאַיִל שֶׁלּוֹ. לְאַפּוֹקֵי עֲצֶרֶת וְרֹאשׁ הַשָּׁנָה, דְּצִיבּוּר נִינְהוּ. הָנִיחָא לְמַאן דְּאָמַר ''קַח לְךָ'' — מִשֶּׁלְּךָ,
Traduction
The Gemara asks: And say that the requirement derived is to sequester the priest prior to Rosh HaShana, as there, too, it is sequestering of seven days for one day. The days before Rosh HaShana are weekdays, and as in the inauguration, a bull and a ram are sacrificed. Rabbi Abbahu said that this too is rejected: One derives a bull and a ram that the High Priest brings from his own property on Yom Kippur from a bull and a ram that Aaron brought from his own property at the inauguration. This is to the exclusion of Shavuot and Rosh HaShana, when the bull and the ram sacrificed are from community property and not owned by the priest. The Gemara asks: This works out well according to the one who said that every time the Torah utilizes the phrase: Take you, it means from your own property,
Rachi non traduit
דנין פר שלו. דמלואים משלו הוא דכתיב קח לך עגל וביוה''כ נמי איכא פר ואיל משלו בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר וגו' לאפוקי עצרת וראש השנה דציבור נינהו:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source